למידע נוסף על קידום העסק שלך, ניתן להשאיר פרטים כאן:
 ברצוני לקבל מכם דיוורים

חדשות ואירועים > אי מתן פיצוי לעובדת שמסרבת להתחסן

12/06/2022

סע"ש 42405-02/21, סיגל אבישי נגד מועצה מקומית כוכב יאיר-צור יגאל, 8 במאי 2022

העובדות

בעבר, נדחתה בקשת התובעת סיגל אבישי  לסעד זמני לתשלום שכר עבור התקופה, שבה נמנעה הגעתה לעבודה,  מאחר שלא התחסנה מפני נגיף הקורונה וכן סירבה להציג תוצאות בדיקת קורונה בתדירות קבועה. כעת נדונה תביעתה לסעדים כספיים.

התובעת הועסקה כסייעת ומשלבת ילדים בחינוך מיוחד בבית ספר, המופעל על ידי הנתבעת, מועצה מקומית כוכב יאיר-צור יגאל. במהלך החודשים ינואר-פברואר 2021 שהתה מדינת ישראל בסגר, שעליו החליטה הממשלה כחלק מהתמודדות עם התחלואה הגוברת במגפת הקורונה. זמן לא רב קודם לכן החל בישראל מבצע חיסונים כנגד מחלת הקורונה. ב-10 בפברואר 2021, לקראת היציאה מהסגר, פורסמו הנחיות ממשלתיות  בעניין שמירה על בריאות התלמידים וצוותי החינוך במוסדות החינוך. ההנחיות קבעו כי עובדים, שאינם מחוסנים לקורונה, יידרשו להציג בדיקת קורונה שלילית. משהתייצבה התובעת לעבודה ביום 14 בפברואר 2021 בלי שהציגה אישור אודות התחסנותה או תוצאת בדיקת קורונה שלילית, היא נשלחה לביתה, והחל מאותו מועד לא התייצבה בעבודתה. 

פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה

זכאות התובעת לפיצוי בשל פגיעה בפרטיותה 

בית הדין התייחס ראשית לטענת התובעת, כי דרישת הנתבעת למסור מידע בדבר התחסנותה כנגד נגיף הקורונה או תוצאת בדיקת קורונה שלילית הנה פגיעה בפרטיות, וקובע, כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה בין עובד למעסיק, שעילתה בפקודת הנזיקין למעט תביעות העוסקות בעוולות קונקרטיות.

בית הדין מוסיף, כי אינו סבור,  שבמסגרת ההליך הנדון עליו לקבוע מסמרות בשאלת סמכותו העניינית לפסוק פיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות, שכן ממילא תביעתה של התובעת אינה נכנסת בגדר סעיפי המשנה בחוק המגדירים מהי פגיעה בפרטיות. עם זאת, אם הייתה התביעה נוגעת לסעיפים אלו, ייתכן שהיה מקום לפסוק כי עומדת לנתבעת הגנה מכוחו.

בהנחה שסטטוס התחסנות/תוצאת בדיקת קורונה הוא מידע הנכלל בגדר "ענייניו הפרטיים של אדם" או "עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם" בהתאם להוראות החוק האמור, הרי שמכיוון שאין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת סירבה לדרישת הנתבעת להעביר אליה את המידע בדבר התחסנותה או תוצאת בדיקת קורונה, אזי, לכאורה, לא נגרמה בפועל פגיעה בפרטיותה של התובעת. מאחר שהתובעת לא טענה לעניין עצם הדרישה, הרי שיש באמור כדי לשמוט את הקרקע תחת טענתה של התובעת לפגיעה בפרטיות מכוח החוק.

זכאות התובעת לפיצוי בשל הוצאה לחופשה כפויה/השעיה ללא שימוע

בפסיקה ענפה, מפורשת ועקבית קבעו בתי הדין לעבודה כי חובת השימוע ובכללה זכות הטיעון של עובד, היא מזכויות היסוד הראשוניות של העובד, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי עבודה בכלל, ובמיוחד כשנשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה.

בית הדין קובע, כי בניגוד למצב הרגיל, שבו לאחר השימוע גורלו של העובד מצוי בידי המעסיק, אשר צריך לקבל החלטה לגבי עתידו, הרי שבמקרה הנדון התהפכו היוצרות וה"כוח" היה נתון בידי התובעת, אשר יכלה במו ידיה לשים קץ למצב ולהתייצב בעבודתה כרגיל אף לאחר יום אחד של היעדרות, בכפוף למילוי אחר הנחיית הנתבעת בדבר המצאת אישור התחסנות/ בדיקת קורונה שלילית.

בית הדין מוסיף, כי בנסיבות האמורות יש ממש בטענת הנתבעת לפיה התובעת לא הושעתה מעבודתה אלא בחרה בעצמה שלא למלא את דרישת הנתבעת, אשר הייתה מאפשרת לה להתייצב בעבודה כרגיל. השעיה הנו אמצעי שנעשה בו שימוש במסגרת דין משמעתי, ואילו בנסיבות המקרה הטיפול בעניינה של התובעת לא נעשה במסגרת דין משמעתי. גם פיטוריה לא נשקלו באותה עת, וגם לא שינוי בהיקף עבודתה, בשכרה או בתנאי עבודתה, ואף לא הוצאתה לחופשה לתקופה מוגבלת או בלתי מוגבלת. כמו כן, השעיה נעשית בדרך כלל לתקופה קצובה, ואילו במקרה הנדון לא ניתן היה לדעת מראש כמה זמן תיעדר התובעת. כאמור, הכוח היה בידיה להפסיק זאת בכל שלב ולחזור לעבודה רגילה. לפיכך, התובעת לא הושעתה מעבודתה ולא היה על הנתבעת לקיים לה שימוע, טרם קבלת ההחלטה הכללית שחלה על כלל עובדי הנתבעת.

יחד עם זאת, דן בית הדין בשאלה, האם לאחר חלוף זמן מסוים, שבו עובד עומד על סירובו למלא את התנאי, שהציג המעסיק להתייצבותו בעבודה, על המעסיק לזמנו לשימוע ולציין בפניו כי נשקל לסיים את העסקתו. בנסיבות המקרה, לא נדרש להכריע בשאלה זו, שכן בסופו של דבר התובעת פוטרה לאחר חצי שנה. על פי הפסיקה, במקרים, שבהם לעובד הייתה ידיעה ברורה בנוגע לטעמים, שהובילו לכוונה להודיע על הפיטורים, אין מקום לפסוק פיצוי לעובד. כמו כן, לא כל מקרה של אי מתן זכות שימוע לעובד חייב להביא בהכרח להענקת פיצוי כספי, והדבר נתון לשיקול דעת בית הדין בהתאם לנסיבות המקרה. 

זכאות התובעת לשכר עבודה עבור התקופה, שבה לא התייצבה לעבודה

בית הדין קובע, שבמועד קבלת ההחלטה, לא הייתה הוראה חוקית קונקרטית, שאפשרה לנתבעת לדרוש מעובד להציג אישור על התחסנות נגד נגיף הקורונה או הצגת תוצאת בדיקה שלילית בתדירות מסוימת. נכון היה להסדיר את נושא ההגבלות על עובדים בדבר חקיקה מפורש. לפיכך, נפל פגם בהחלטת הנתבעת במועד בו התקבלה, עקב כך שזו התקבלה ללא מקור חוקי.

יחד עם זאת, מדגיש בית הדין, כי אל מול הפגם שנפל בהחלטה, יש לתת את הדעת בראש ובראשונה לנסיבות הייחודיות, שהתעוררו עקב מגפת הקורונה, אשר הלכה למעשה הובילו בכל תחומי החיים לנקיטה של אמצעים קיצוניים לשם שמירה על בריאות האזרחים ועל ערך החיים. 

בנוסף, לדעת בית הדין, ספק אם לתובעת נגרם נזק בעטיה בשל היות ההחלטה של הנתבעת נעדרת מקור חוקי, שכן מעדותה עולה כי גם אם היו במועד קבלת ההחלטה תקנות ,המתירות קבלת החלטות כאמור, היא הייתה עומדת בסירובה לפעול על פיהן.

לפיכך, נקבע, כי החלטת הנתבעת, במועד שבו ניתנה, תקפה, על אף הפגם שנפל בה. כפועל יוצא מכך נדחתה התביעה לתשלום השכר, שנמנע מהתובעת בתקופת היעדרותה מהעבודה.