הטרדה מינית במקום העבודה כשלא מתקיימים יחסי מרות פורמליים

ע"ע 42257-07/19, אלמוני נגד פלונית, 10 באוגוסט 2020

העובדות:

המשיבה, רווקה ילידת 1980, עבדה כנהגת אוטובוס, מחודש אפריל 2007 ועד לחודש דצמבר 2009, שבו התפטרה מעבודתה. המערער, יליד 1967, נשוי ואב לילדה, עובד כסדרן רציפים- משלח במקום עבודתה. זמן קצר לאחר תחילת עבודתה, הכירה המשיבה את המערער והחלה לקיים עמו מערכת יחסים במשך למעלה משנתיים. בחלוף התקופה האמורה ביקשה המשיבה להיפרד מהמערער, אשר סירב להשלים עם הפרידה. המשיבה הגישה תלונות במשטרה לאור הטרדות מצד המערער, ולבסוף הגישה תביעה, בטענה שהוטרדה מינית על-ידו במקום העבודה.

פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה:

בית הדין האזורי התרשם, כי עדותה של המשיבה היא אמינה ומהימנה, ונתמכת על ידי עדויות נוספות. לעומת זאת, עדותו של המערער לא הותירה על בית הדין האזורי רושם מהימן.

בנוגע לשאלה אם התקיימו יחסי מרות של המערער ביחס למשיבה, קבע בית הדין האזורי כי אכן התקיימו יחסי מרות. בית הדין האזורי נתן אמון בעדותה של המשיבה, לפיה היא ראתה במערער הממונה עליה. בית הדין האזורי ציין כי מדובר בתפיסה סובייקטיבית של המשיבה על אודות מרותו של המערער ויכולתו להשפיע על תנאי עבודתה לטוב או לרע. לכך צירף בית הדין האזורי את חקירת המערער במוסד לביטוח לאומי, שם העיד המערער שהיה הממונה בפועל על המשיבה. בית הדין האזורי הוסיף כי הלכה למעשה המערער היה בעל יכולת להשפיע על עבודתה של המשיבה. יש לזכור גם את הפרש הגילים בין השניים. המערער מבוגר מהמשיבה ביותר מ- 13 שנה, והמשיבה הייתה אותה עת צעירה שגיששה את דרכה במקום עבודה חדש, שבו חשה כי היא חייבת להצליח; נוכח אירועים שחוותה בילדותה, הייתה פגיעּותּה גדולה לאין שיעור והמערער ניצל מציאות זו .

האם התקיימה מערכת יחסים בהסכמה בין הצדדים? לעניין זה קבע בית הדין האזורי, כי מערכת היחסים בין המשיבה למערער לא הייתה מערכת יחסים תקינה, אלא קשר מיני נצלני. נקבע, כי המערער ניצל את מצבה הנפשי של המשיבה, ואת רצונה לקיים אתו מערכת יחסים כנה לצרכיו האישיים.

עוד קבע בית הדין האזורי כי לאחר שהמשיבה דרשה להפסיק את הקשר עם המערער, עת חזרה עם משפחתה מביקור בארה"ב בקיץ 2009, המערער מיאן לקבל את הבקשה והמשיך להתקשר לטלפון הנייד שלה כמו גם לדירתה ולבית הוריה. הוא אף המתין לה עת חזרה מנסיעות באוטובוס ואפילו עלה על האוטובוס, חרף סירובה, בזמן בו היא נהגה והסיעה נוסעים. אותה עת גם שלח לה מסרונים רבים שכללו ביטויים מיניים בוטים. היה זה לאחר שהמשיבה מסרה מפורשות, כי אינה רוצה קשר עמו. אף צווי הרחקה שהוצאו לבקשתה לא עצרו את המערער, שהמשיך במעלליו, בהצעות ובניסיונות ליצור קשר עם המשיבה וקשר מיני בפרט.

בית הדין האזורי קבע כי מעשים אלו מהווים הטרדה מינית אסורה על פי חוק מאחר שהמשיבה הראתה למערער כי אינה מעוניינת בכל קשר עמו.

לכן חל בנסיבות אלו סעיף 3(א)(3) לחוק – הצעות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני בין שני עובדים, כשלעניין זה אין צורך שיתקיימו יחסי מרות כנדרש בס' 3(א)(6) לחוק. לפיכך, נקבע כי המערער הטריד את המשיבה ופסק לזכותה פיצויים מכוח חוק הטרדה מינית.

פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה:

חוק הטרדה מינית מגדיר בסעיף 1 'מסגרת יחסי עבודה' כדלקמן:

"מקום העבודה, מקום אחר שבו מתנהלת פעילות מטעם המעסיק, תוך כדי העבודה, או תוך ניצול מרות ביחסי העבודה בכל מקום שהוא."

"הטרדה מינית" מוגדרת בסעיף 3 לחוק, המונה רשימת התנהגויות שכל אחת מהן נחשבת להטרדה מינית ועל כן כהתנהגות אסורה. בין ההתנהגויות שנחשבות להטרדה מינית לפי החוק יש התנהגויות שהן פסולות בכל מקרה, כגון: סחיטה באיומים בקשר למעשה מיני, מעשים מגונים והתייחסות מבזה לאדם בקשר למינו, למיניותו ולנטייתו המינית. אלו הן התנהגויות אשר מעצם טבען הנן שליליות ואף כוללות מעשים חמורים העולים כדי עבירה פלילית. בשל כך, לא נדרשת מהן תגובה של דחייה מצד המתלוננת או המתלונן.

בנוסף, קיימות התנהגויות כמו הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, התייחסויות חוזרות המופנות לאדם המתמקדות במיניותו ועוד, שיוגדרו כהטרדה מינית רק בנסיבות מסוימות. אלו הן התנהגויות אשר על-פי רב הנן פסולות, אולם ייאסרו רק מקום בו הן אינן רצויות למתלוננת או למתלונן .

החריג לכלל שבו המוטרד נדרש להראות כי הוא אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות קבוע בסעיף 3(א)(6)(ג) לחוק ולפיו כאשר מדובר בהצעות או התייחסויות הנאמרות לעובד במסגרת יחסי העבודה ותוך ניצול מרות ביחסי העבודה, המוטרד אינו נדרש להראות כי אינו

מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות.

נקבע בפסיקה כי "גם אם נמצא, לכאורה, שהייתה הסכמה לאותן התנהגויות מטרידות, הרי שיש מקום לקבוע כהנחה ראשונית, שהסכמה זו לאו דווקא הסכמה היא בהתקיים יחסי מרות" (מפסק הדין: פלוני נגד אלמוני, ע"ע 274/06) . משמעות הדבר היא כי מעשים, שעשויים להוות הטרדה מינית בין מי שיש ביניהם יחסי מרות, ייחשבו כאילו נעשו תוך ניצולם של יחסי המרות. חזקה זו ניתנת לסתירה על-ידי בעל המרות, אך מרגע שהוכחו יסודות החריג הקבוע בסעיף 3(א)(6)(ג) לחוק עובר הנטל להפריך את קיומה של הטרדה מינית לאחריותו של בעל המרות .

בית הדין הארצי פוסק, כי בנסיבות המקרה לא התקיימו יחסי מרות בין המערער למשיבה, וכי, גם אם היו מתקיימים יחסי מרות בין הצדדים, הרי שלא היה מדובר בהטרדה מינית, שכן מדובר ביחסים

בית הדין קובע, כי המערער לא שימש כאחראי או כממונה על המשיבה באף שלב מתקופת עבודתם המשותפת. המערער לא היה אחראי על סידור העבודה ולא יכול היה לפגוע או להיטיב עם תנאי עבודתה. לפיכך, משלא התקיימו יחסי מרות ישירים או עקיפים בין המערער למשיבה, לא חלה חזקת הניצול לגבי מהות תפקידו של המערער אל מול תפקידה של המשיבה. כמו-כן, לאור בחינת חומר הראיות אף לא הוכח שהמערער הטריד מינית את המשיבה, ולמעשה מדובר היה במערכת יחסים שהתקיימה בין הצדדים, מתוך רצון ובחירה.