סע"ש 8727-12/16, רפאל בנירי נגד שירותי בריאות כללית מחוז חיפה וגליל מערבי, 19 באוקטובר 2020

העובדות

התובע רפאל בנירי הועסק כשכיר בחברה, אשר סיפקה לנתבעת, שירותי בריאות בללית, שירותי תמיכה שוטפים בתחום הטלפוניה. לאחר הפסקת ההתקשרות בין החברה, שבה היה התובע שכיר, לבין הנתבעת, סיפק התובע את שירותי התמיכה באמצעות עסק שבבעלותו.

לטענת התובע, אף שהשירותים סופקו על-ידו לנתבעת באמצעות העסק וכנגד חשבונית של העסק, התקיימו בינו לבין הנתבעת יחסי עובד מעסיק, ויש לראות בו כעובד שכיר של הנתבעת. כפועל יוצא מכך הוגשה תביעתו לתשלום זכויות שונות, המגיעות לו לטענתו מכוח מעמדו כעובד בנתבעת והנובעות מתקופת עבודתו ומסיום העבודה. סה"כ עמדה תביעתו על סכום של 1,160,470 ₪.

פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה

בית הדין הארצי לעבודה קבע את המסגרת הנורמטיבית להגדרתם של יחסי עובד-מעסיק ואת המבחנים על פיהם יש לבחון את שאלת קיומם של יחסים אלו. לפי פסיקתו: "היות אדם בבחינת "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על-ידי הצדדים, אלא על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי".

עוד נקבע, כי גם אם מועסק מסכים להגדרתו כקבלן עצמאי, מאשר זאת בהסכם, ומנהל תיק עצמאי ברשויות המס, תוך הוצאת חשבוניות מס למזמין השירות – אין בכך כדי לסתור קיומם של יחסי עובד מעביד, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד.

המבחן הנוהג לקביעת קיומם יחסי עובד מעביד הוא "המבחן המעורב", שבבסיסו נמצא מבחן ההשתלבות על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי. בצדו של מבחן ההשתלבות נמצא מבחני משנה: הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת, המבחן המרכזי הוא מבחן ההשתלבות, והוא הדומיננטי במסגרת המבחן המעורב. במסגרת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות נערכת בחינה האם בכלל קיים "מפעל" יצרני שניתן להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת דרושה לפעילות הרגילה של המפעל והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה האם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו.

ככל שבמשך תקופת הקשר התנהלו הצדדים כמי שאין ביניהם יחסי עבודה, הנטל להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים מוטל על הטוען כך.

בית הדין פוסק, כי לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות ובשים לב למבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת שאלת קיומם של יחסי עובד מעסיק, המסקנה היא שלא שררו יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבעת אלא יחסים של מזמין וקבלן נותן שירותים עצמאי ומכאן, דין תביעת התובע להידחות.

בית הדין קובע, כי הוכח שהצדדים בחרו להתקשר ביחסי מזמין-קבלן עצמאי, והתובע נהנה כל השנים מהיתרונות הגלומים במתכונת עבודה זו. התובע לא עמד במבחן החיובי והשלילי של מבחן ההשתלבות. התובע היה בעל עסק משלו, נתן שירותים לגורמים נוספים, הוא העסיק עובדים, הוא שלט ברווחיות עסקו ובהפסדיו, היה אדון לעצמו ולזמנו, שלט באמצעי הייצור, השתמש ברכבו הפרטי, בכלים שלו ובמלאי משלו לצורך ביצוע העבודות, משרדו היה בביתו שלו ולא היה לו משרד קבוע בחצרי הנתבעת, הוא מכר ציוד לנתבעת, והוא קיבל שכר גבוה באופן משמעותי מעובדי הנתבעת, לרבות בעלי תפקידים בכירים משלו, בהיותו עובד עצמאי. שכר שהיה פי כמה וכמה משכרו כשכיר בחברה, שסיפקה שירותים לנתבעת בעבר.

כך, לדוגמא, הוכח כי בהתאם לדו"חות השנתיים שהגיש התובע למס הכנסה במשך תקופת ההתקשרות בין הנתבעת לתובע, כ-30% מהכנסותיו של התובע התקבלו מגורמים אחרים שאינם הנתבעת. בהתאם לדו"חות שעות העבודה והפעילות שהגיש התובע לנתבעת לצורך קבלת התמורה עבור שירותיו, הוא העניק לנתבעת שירותים בהיקף ממוצע של 64% משרה (כ-111 שעות בחודש).

עדויות אלו, המנתחות נתונים מספריים במסמכי התובע לא נסתרו, ומלמדות שהתובע נתן שירותים לגורמים נוספים וכי היקף הפעילות והיקף ההכנסות מהנתבעת מהווים כשני שליש מהיקף פעילותו של התובע.

בסיכומו של דבר, נדחתה תביעתו של רפאל בנירי, והוא חויב לשלם לנתבעת פיצויים ושכר טרחת עו"ד בסך 22,000 ₪.