לאחרונה קיבלנו פניות רבות מיבואנים ויצרנים שקיבלו מכתבי התראה שונים לאור העובדה כי הם טרם התקשרו עם תאגיד מוכר מכוח חובתם לפי חוק להסדרת הטיפול באריזות, תשע"א-2011 (להלן: "החוק").

החוק אשר נכנס לתוקף בשנת 2011 מטיל על כל יצרן ויבואן של אריזות שירות או של מוצרים ארוזים שתי חובות מרכזיות:

* תשומת לבכם להגדרה הרחבה של אריזה בחוק – לא מדובר רק על אריזה של מוצר צריכה ולא מדובר רק על האריזה הישירה של המוצר.

1. ביצוע מחזור מוכר של אריזות ועמידה ביעדי מחזור שנקבעו בחוק בהתאם לסוג החומר: פלסטיק/זכוכית/קרטון ונייר/ עץ/מתכת.
2. חובת דיווח למנהל – קרי, סמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה.

לשם קיום חובות אלו, על היצרנים והיבואנים להתקשר עם גוף מוכר. הגוף אשר קיבל את הכרת המשרד להגנת הסביבה הינו תאגיד המחזור תמיר (אשר ב- 30.11.2016 חודשה ההכרה בו לחמש שנים נוספות). החובה לממן את כל העלויות של תמיר מוטלת על היבואנים והיצרנים באמצעות תשלום דמי טיפול.

יש לציין כי תאגיד המחזור תמיר מפרסם את היבואנים והיצרנים שהתקשרו עמו.

כמו כן, בסעיף 9(ה) לחוק קיימת אפשרות לעוסק שקיבל היתר מהמנהל לקיים את החובות הקבועות בעצמו, ולא בדרך של התקשרות עם גוף מוכר, אולם תשומת לבכם לדרישות המחמירות המפורטות בנוהל המשרד להגנת הסביבה כתנאי לקבלת הפטור. תוכלו להיכנס כאן לנוהל המשרד להגנת הסביבה בנושא זה.

חשוב להבין כי הלכה למעשה, לחוק תחולה רחבה מאוד, ולפי הוראותיו יצרנים ויבואנים רבים אשר מייצרים ו/או מייבאים מוצרים ארוזים, נדרשים לפעול, ללא קשר לשאלה האם הם מוכרים את מוצריהם הלאה או לא.

קיימת החרגה ליצרן או יבואן זעיר, אשר משקל האריזות של המוצרים הארוזים או של אריזות השירות שמכר בשנה אינו עולה על 1,000 קילוגרמים.

תוכלו להיכנס כאן לנוהל המשרד להגנת הסביבה בנושא זה.

כמו כן החוק לא חל על מכלי משקה כהגדרתם בחוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט – 1999 וכן על אריזות של מוצרים שהם חומר מסוכן או חומר נפץ – סעיף 50 לחוק.

הפרה של הוראות החוק מהווה עבירה פלילית, ובנוסף קיימת סמכות למשרד להגנת הסביבה להטיל עיצומים כספיים גבוהים מאד בגין כך (כבר הוטלו עיצומים בפועל על יבואנים ויצרנים שלא קיימו את המוטל עליהם מכח החוק).

לבסוף, עדכונכם כי ייתכן ונדרשת התקשרותכם גם עם החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני בסוללות למידע נוסף.

** יודגש כי האמור לעיל הינו בגדר מידע חלקי וכללי בלבד, ואין בו כדי למצות את כל ההסדרים ו/או הוראות הדין הרלוונטיות ו/או כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי.